Search

על למידה


כמעט תמיד אחרי שניים שלושה שיעורים עולה השאלה - "איפה למדת?"

אני מניחה שא.נשים מדמיינים איזה בית ספר כלשהו, מוסד, אולי משהו כמו וינגייט או מכללת ברושים...

פעם היה לי צורך להתנצל על שלא למדתי בשום מוסד מסודר.

אחרי הצבא ישר הגעתי לסדנא להכשרת רקדנים בחיפה, שזה בדיוק כמו שזה נשמע... ותמיד אמרתי לעצמי שאין לי מה לרוץ לפסיכומטרי, שאם אדע שאני הולכת לאוניברסיטה אז אעשה מה שצריך ומפה לשם אף פעם לא הגעתי לאוניברסיטה. אולי בעתיד, אין לדעת.

פעם חשבתי שאני שווה הרבה פחות אם לא עברתי באקדמיה. לא למדתי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע. בקושי מבחנים היו לי.

היום אני יודעת להגיד שזה היה יכול לתת לי המון אבל זה לא אומר עליי הרבה כמורה.


ועדיין, את שיטת הלימוד של הגי'רוטוניק והג'ירוקונסיס צריך להסביר כי היא יכולה להיראות ... לא מספיק מקצועית מהצד.

אז איך אנחנו נעשות מורות?

אין בית ספר, אין שום מוסד שאנחנו הולכות אליו. לא למדנו במסלול חד או דו שנתי, לא עברנו מבחנים.

כדי להיות מורה לג'ירוטוניק ולג'ירוקינסיס צריך לעבור 4 קורסים (לכל אחד מענפי השיטה בנפרד) שאורכם בין 4 ל-12 ימים (תלוי בקורס) במשך שנה אחת. אחרי הקורס השני כבר אפשר להתחיל ללמד ואחרי הקורס הרביעי אנחנו מקבלות את התעודה הרשמית ונכנסות אל המסלול הבלתי נגמר של הגי'רוטוניק והג'ירוקינסיס.

מה זה אומר?

כל מורה לג'ירוטוניק או לג'ירוקינסיס מחויבת לחדש את רשיון ההוראה שלה מדי שנה. בפועל זה אומר לעבור קורס נוסף מטעם הארגון העולמי של השיטה, שמועבר ע"י מאסטר טריינרים שמוכשרים לכך - עוד מכשיר ג'ירוטוניק, עוד פורמט ג'ירוקינסיס, אחד מהקורסים השיקומיים... כל אחת יכולה לבחור את המסלול שלה ולבנות לעצמה את הדרך. להיות מורה לג'ירוטוניק וג'ירוקינסיס אומר גם להיות תמיד תלמידה לג'ירוטוניק וג'ירוקינסיס.

כך שיש גם חשיבות גדולה לוותק שלנו כמורות, כי ככל שאנחנו יותר שנים בתחום, קרוב לוודאי שעברנו גם יותר קורסים והכשרות וירדנו יותר לעומק השיטה.

הקורסים אמנם לא ארוכים אבל הם מאוד אינטנסיביים, כך שהרבה מהלמידה עוברת דרך הגוף, נספגת בו, שוקעת לאט, ובאה לידי ביטוי בהוראה שלנו אחרי תקופה ארוכה.

ככל שאנחנו מתקדמות בשיטה ובקורסים, הלמידה היא יותר ויותר חווייתית. אנחנו משכללות את היכולות הגופניות שלנו, את ההבנה והמודעות שלנו וכך נעשות מורות טובות יותר.

ההתקדמות בתרגול הגופני היא לא לדעת עוד ועוד כוריאוגרפיות ותרגילים אלא להבין יותר לעומק את עקרונות התנועה.

וזה נכון למורות ולתלמידימות כאחד.


כמעט בכל סטודיו לג'ירוטוניק וג'ירוקינסיס יש קיר תעודות. פעם זה הביך אותי. על כל קורס אני מקבלת תעודה, מה זה משנה עוד תעודה ועוד אחת.

אבל עם השנים הבנתי, זה לא ה"עוד תעודה", זה הרצף, הדרך. כל קורס כזה שעברתי הוא עוד חלק מהמסלול שלי ואני יכולה לראות איפה התחלתי ואיפה הייתי ואיפה אני עכשיו ואולי מה עוד מחכה לי.

וכשאני תולה את זה על הקיר אני יכולה גם להראות את הדרך שלי לאחרימות.

זה לא אומר עליי הרבה כמורה אבל זה כן אומר איפה הייתי ומה עשיתי.

וכשעשיתי הרבה והתחלתי מזמן, זה נעים מאוד להראות.















13 views0 comments

Recent Posts

See All