אנחנו מלמדות א.נשים להשתנות.
הם חושבים שהם באים להתחזק, להיות גמישים יותר, יציבים יותר, כאובים פחות. אבל בעצם הם באים להשתנות.
משהו הרי חייב להשתנות. אפילו רק בלו"ז השבועי. בשביל להצליח להגיע פעם או פעמיים בשבוע לסטודיו, משהו צריך להשתנות. משהו בסדר העדיפויות.
לעבור להתאמן בשיעורים פרטיים זה שינוי גדול מאוד לפעמים.
עצם ההחלטה להתחיל להתאמן היא שינוי גדול עוד יותר להרבה א.נשים.
זה לא קל. גם כשאנחנו יודעים שזה מה שהולך לקרות, גם כשלא טוב לנו במקום שבו אנחנו נמצאים, בסוף זה מה שמוכר לנו ועכשיו להתחיל משהו חדש, גם אם הוא יטיב איתנו וישפר בהרבה את המצב, הוא עדיין שינוי, ושינוי הוא כמעט תמיד מרתיע.
ומי יכול להבטיח לנו שהמצב ישתפר?
(אני אף פעם לא מבטיחה כלום. לא סדרות של 10 שיעורים שבסופם תרגישו אחרת, לא חיטוב ועיצוב, לא הורדה במשקל, אפילו לא יכולה להבטיח שאצליח לעזור...)
א.נשים מגיעים כאובים לסטודיו. כאב הוא הסימן הטוב ביותר לצורך בשינוי. זו הדרך של הגוף שלנו להגיד לנו "משהו כאן לא עובד כמו שצריך, משהו צריך לקרות אחרת". עכשיו רק צריך להתחיל לחפש מה לא עובד כמו שצריך, וה"משהו" הזה יכול להיות כל כך הרבה דברים.
לפעמים מספיק לשנות "משהו" בצורת החשיבה. עצם ההתבוננות מחדש בגוף, חקירת התנועה, בדיקה מחודשת של הרגלי התנועה שלנו. עצם זה ששעה או שעתיים בשבוע אנחנו עסוקים באמת בעצמנו, בהקשבה אמיתית למה שהגוף שלנו רוצה וצריך.
לפעמים מספיק פשוט להתחיל לזוז. זה המון.
התנועה שמה את בכאב בצד. רק צריך למצוא איזו תנועה.
אנחנו מחפשות, ביחד עם התלמידים.ות שלנו.
גם אנחנו משתנות.
לפעמים אומרים לי - "השתנית, פעם לימדת אחרת, אולי תחזרי ללמד את השיעורים שלימדת לפני שנה".
איך אני יכולה ללמד כמו שלימדתי לפני שנה?
גם אני משתנה. אני זזה, אני לומדת, אני לא יכולה להישאר במקום. זה כמעט נוגד את כל מה שאני מאמינה בו.
היציבות נוצרת מתוך התנועה. ג'ירו.
גם איפה שיש שקט, איפה שנראה שאין תנועה, מתחת לפני השטח תמיד תהיה. זה מה שמייצר את מראית העין של היציבות. או את התחושה האמיתית שיש יציבות.
אני משתנה בשביל התלמידים.ות שלי, אני משתנה בשביל עצמי, אני משתנה במודע, אני משתנה בלי לשים לב שהשתניתי. השינוי, התנועה, זה מה ששומר אותי יציבה בתוך העולם. העולם זז. ביותר ממובן אחד.
איך אפשר להפסיק לזוז?
שינוי הוא התפתחות, הוא התקדמות, הוא יכול להיות הודאה בטעות או הבנה שמה שחשבנו עד עכשיו לא נכון לנו או לא מתאים לנו. אנחנו כל כך אוהבים.ות להיות צודקים.ות.
כדי לעשות שינוי, כדי להשתפר, לשנות הרגלים, או לעזור לכאב לעבור, אנחנו צריכים.ות לשים הרבה מהאגו בצד. כדי שנוכל לשים את עצמנו במרכז.
בשנתיים האחרונות השתניתי כל כך הרבה, המציאות זזה בהילוך מהיר והייתי חייבת להתאים את עצמי אליה.לא עבר חודש שלא הביא איתו משהו חדש להתמודד איתו. משהו שלא הכרתי אף פעם.
בבית, במשפחה, בסטודיו, בלימודים.
לא עבר חודש שלא הודיתי על הג'ירוטוניק. שהיא חלק ממני, מהחיים שלי.
בזכותה למדתי להתייצב תמיד. גם כשהכל משתנה מסביב. גם כשאני משתנה בהתאם.
Comments